<h1>תוספות רבינו שמואל ב"ר יצחק — קידושין</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[קידושין נ"ח ע"א] ע"ז ושביעית ב' כתובים הבאין כאחד. שביעית לא ילפינן מע"ז, שכן איסורו בהנאה. אלא כיון דע"ז אתיא משביעית, חשיב באין כאחד, כדאמרי' פ"ק [ל"ד ע"ב] נכתוב רחמנא הקהל ולא בעי מצה. מיהו קשה דלא דמו אהדדי, דשביעית אחרון אחרון נתפס, וע"ז חליפי חליפין מותרין, כדאמרי' פרק ר' ישמעאל [ע"ז נ"ד ע"ב]. ולמ"ד נמי אסורין, ל"ד דשביעית שלפני אחרון מותרין, וע"ז כולן אסורין. וי"ל דעדיפא פריך אלא למ"ד מלמדין מא"ל, ולמסקנא ניחא דמיעוטי כתיבי. מאי איכא למימר. הקדש ומעשר שני ל"ד להני שמתחללין ע"י פדיון.
[קידושין נ"ז ע"א] כפרה כתיב בה כקדשים. תימא דבפ"ק דכריתות [ו' ע"א] דריש מוערפו שם למד שטעונה גניזה. וי"ל דתרוייהו צריכי, דאי מדכתיב בה כפרה ה"א מחיים, אבל אחר מיתה לא, דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו כדקאמר התם. לכך איצטריך וערפו שם לאסור אחר עריפה. ולמ"ד פ' בתרא דכריתות [כ"ד ע"ב] דאינה נאסרת אלא לאחר עריפה, איצטריך קרא דכפרה דטריפות פוסל בה כדדרשי' פ"ק דחולין [י"א ע"א].
<h2>דף י.</h2>
[קידושין נ"ז ע"ב] ולהלן הוא אומר ואנשי קדש. הא דלא ילפינן מנותר [קדש קדש] דאסור באכילה ובהנאה. דעם קדוש ואנשי קדש דדמיא אהדדי יליף.
[קידושין נ"ז ע"ב] מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה. אע"ג דהאי קרא נמי באיסורי הנאה איירי, דקדשים שיצאו ממחיצתן, היו בכלל ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, כדדרשי' פ' בהמה המקשה [חולין ס"ח ע"א]. האי תנא יליף ג"ש מפשטיה דקרא, דאיירי באבר שיצא לחוץ ובטריפה. שהיא בשחיטה כבהמה. אבל עופות אפי' למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה, מ"מ הכשרו בסימן אחד.
<h2>דף י:</h2>
[קידושין נ"ז ע"ב] נימא מתני' דלא כר' שמעון. בפ"ק דבכורות [בכורות י' ע"ב] פריך ולר' יהודה מי ניחא תקדוש בהאי דביני וביני. פי' במה שהחמור שוה יותר משה. ומשני בחמור דאין שוה אלא שקל, דשה נמי שוה שקל בעינן. והכא דלא מסיק הכי, דמשמע ליה שמקדשה בכולו. א"נ אשנוייא דהתם סמיך.
<h2>דף יא.</h2>
[קידושין נ"ח ע"א] וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. לעיל [נ"ד ע"ב] מוקמיה מתני' דהפודה מעשר שני שלו מוסיף חומש, בין משלו בין שניתן לו, דיהביה ליה נהליה בטבליה, וקסבר כמי [שלא] (ש)הורמו דמיין, ואין לחוש דפליגי סתמי אהדדי, דבפ' בתרא דנדרים [פ"ד ע"ב] גבי קונם כהנים לוים נהנין לי, פריך רישא אסיפא, ומשני הא ר' הא ר' יוסי ב"ר יהודה דפליגי במתנות שלא הורמו.
[קידושין נ"ח ע"א] ובמתנות שלא הורמו קמיפלגי. בפ' בתרא דנדרים [פ"ה ע"א] פריך עלה אי טובת הנאה אינו ממון, מ"ל הורמו מ"ל לא הורמו. והיינו לפי שאין מזכיר שם בישראל שנפלו לו טבלים, וה"מ לשנויי כי הכא, אלא שמתרץ בע"א.
<h2>דף יג:</h2>
[קידושין י"ד ע"ב] הואיל וכל קניינו של גוי בכסף. פ"ה דאין קניינו במשיכה כישראל וקשה לר"ת שיהא סתמא דתלמודא כר"ל דלר' יוחנן דאמר [ב"מ מ"ז ע"א] ד"ת מעות קונות דרשי' בפ"ב דבכורות [י"ג ע"ב] מדלעמיתך בכסף הא לגוי במשיכה, וקי"ל כר' יוחנן כדפי' פ' הזהב [ב"מ שם]. ומפרש ר"ת הואיל כל קניינו (דעבד) [דגוי בעבד] עברי בכסף לאפוקי שטר, הא שטר נפקא לן [להלן ט"ז ע"א] מאחרת או מלא תצא כצאת העבדים ובגוי לא שייך לא אחרת ולא אמה העבריה, ובקרקע בגוי לא מצינו שטר כדאמרי' פ' ח"ה [ב"ב נ"ד ע"א] גוי מכי מטי זוזי לידיה מסתלק ליה.
<h2>דף טז.</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] יביאו יורשין עולתה. במס' קנים [פ"ב מ"ה] קתני סיפא עולתה ומתה לא יביאו יורשי' חטאתה. וקשה דתניא בתו"כ פ' ויקרא [פרש' י'] גבי ואם לא תגיע (ידה) [ידו], אחד לחטאת ואחד לעולה שתקדום חטאת לעולה, שאם הביא עולתו ומת שיביאו יורשי' חטאתו ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה. וי"ל דטעות סופר הוא וגר' בת"כ יכול שאם הביא, וכן נמצא בספר ישן ואסמכתא בעלמא היא דהלכתא גמירי לה [בכורות ט"ז ע"א] חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא. ור"י ב"ר אברהם מקיים גיר' ת"כ דכשהפריש מחיים הויא חטאת שמתו בעלי' דלמיתא אזלא אבל לא הפריש מחיים מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם וחייבים להפריש ואמרי' [מעילה י' ע"א] אין מפרישין קדשים לכתחילה לאיבוד ויקריבו, והא דאמר ר' יוחנן בסמוך אפי' לא הפרישה מחיים ארישא קאי אבל סיפא בהפריש מחיים, וההיא דת"כ בלא הפריש מחיים. והר"ר מנחם פירש דיש חלוק בין מכפרים למכשירים. וההיא דת"כ בלא הפריש מחיים דמיירי בחטאת דשמיעת דקול ושבועות בטוי דאתיא לכפרה באה לאחר מיתה, אבל חטאת יולדת שבא להכשיר בקדשים אין מכשירין באין לאחר מיתה כדאי' פ"ק דמנחות [ד' ע"ב], וחטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא, היינו דוקא בבהמה אבל בעוף לא, דאי' בספ"ק דהוריות [ו' ע"א] דכל החטאות מתות בחד דוכתא גמיר להו כל היכא דאתנהו כלהו ובעוף ליתא תמורת חטאת דאין ממירין בעוף [תמורה י"ג ע"א] וא"כ לית ביה נמי חטאת שמתו בעליה. גיליון ובתוספתא [תמורה פ"א ה"ט] תניא בהדיא יש בבהמה חטאת מתה מש"כ בעוף ע"כ. וא"ת התנן פ' כל הגט [גיטין כ"ח ע"א] השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים ת"ל דאפי' מתו בעליה מקריבין, וי"ל דמיירי בחטאת מצורע דמכשיר הוא.
<h2>דף כט.</h2>
[קידושין נ"ח ע"ב] אפי' ישראל. משום תרומה ומעשר איצטריך דבהזאה וקדוש אין חילוק בין ישראל לכהן כדמוכח פ' טרף בקלפי [יומא מ"ג ע"א] ועוד הא מוקמי' לה בהבאה ומילוי. מי מערה. פ"ה סרוחין הן, ויש לפרש שהן מכונסין ובמי חטאת כתיב מים חיים.
<h2>דף לד.</h2>
[קידושין י"ח ע"ב] כיון שפי' טליתו. פ"ה דר' עקיבא גר' כיון שפירס דסבר יש אם למקרא פ"ק (דסוכה) [דסנהדרין (ד' ע"א)] ויש אם למסורת בר' אליעזר כדמשמע בבכורות [ל"ד ע"א] והמסורת לשון בגידה מדלא כתיב בבגדו ביו"ד, ואע"ג דכתיב [בראשית ל"ט] ותתפשהו בבגדו בלא יו"ד התם ליכא למיטעי, מיהו קשה דנימא שהוא לשון בגד מדלא כתיב בבוגדו בוא"ו, ויש לפרש שהמסורה לשון בגידה מדכתיב בבגדו בה ולא כתיב בבגדו עליה. ור"ת גריס כיון שפי' טליתו דברי רבי אליעזר וכן כתיב בכל הספרים בפרק פסולי המוקדשין [בכורות שם]. וניחא טפי שדברי ר' אליעזר קודמין לדברי ר' עקיבא שהיה תלמידו, והמסורה לשון פרישת טלית מדלא כתוב בביגדו ביו"ד אלא בבגדו בלא יו"ד משמע לשון בגד, דמבגד יאמר בגדו כמו מנגד נגדו מחלב חלבו, ואע"ג דותתפשהו בבגדו לא קרינן בבגדו אין לחוש לר' אליעזר דלא דריש מקרא כיון שהמסורה משמע לשון בגד טפי, והא דכתוב בשכבה ובקומה [בראשית י"ט], בשברי לכם [ויקרא כ"ו], בפתחי את קבורותיהם בלא יו"ד התם ליכא למיטעי. ורבי עקיבא דסבר יש אם למקרא דריש כיון (שאין) שבגד בה דאי לשון בגד היה לקרות בבגדו בסגול דלא ליתו למיטעי.
<h2>דף לח:</h2>
[קידושין ע' ע"ב] אם קודם מעשה אמרה שומעין לו. כגון שהוא עצמו נוגע בדבר, שצריך לאותה הוראה להחזיק דבריו כי הכא. וכן פ' הערל [יבמות ע"ז ע"א] גבי עמשא שהעיד מפי שמואל הרמתי מואבי ולא מואבית, והוא עצמו היה צריך לכך, דבת ישי היה נשוי, אביגיל בת נחש דהיינו ישי, כדאמרי' בספ"ק דב"ב [י"ז ע"א] ובפ' נושאים [יבמות צ"ח ע"א] גבי גר שהיה נשוי אשת אחיו מאמו.
<h2>דף מד.</h2>
[קידושין ע"ו ע"ב] אתך בדומין לך ומום אין בך מום ממש. אע"ג דמאתך נמי הוה שייך למעוטי בעל מום, דמשה לאו בעל מום הוה, כדאמרי' פ' מומים אלו [בכורות מ"ד ע"א] א"כ עשיתו למשה בעל מום, מ"מ לא הוה מסתבר למדרש אתך להכי, אי לא דכתיב ומום אין בך.
<h2>דף מו.</h2>
[קידושין כ"ט ע"א] כל שאין אחרים מצוין לפדותו אין מצווה לפדות עצמו. וא"ת הא תנן פ' יש בכור [בכורות מ"ו ע"א] נתגיירה מעוברת בכור לכהן, ואמר רבא התם כהנת שנתעברה מגוי הבן חייב בה' סלעים. אע"ג דאין אחרים מצווין לפדותו וי"ל דלא דמי לאשה דאין אחרים מצווין לפדותה בשום מקום. גליון.
<h2>דף מח:</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] מלוה הכתובה בתורה. כגון קרבן ופדיון הבן וערכין ונזקין שלא הייתי יודע נתינת ממון זה אם לא שחייבו בתורה. אבל מלוה דפשיטא שחייב לשלם אע"ג דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו לא חשיב כתובה בתורה.
[קידושין י"ג ע"ב] ור' יוחנן ור"ל דאמרי' תרוייהו גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות. היינו מדאורייתא אבל מדרבנן מן הלקוחות לא גביא כדמוכח פ' גט פשוט [ב"ב קע"ו ע"א].
[קידושין י"ג ע"ב] גובה מן היורשין שעבודא דאורייתא. תימא דר"פ גופיה קאמר פ' גט פשוט [ב"ב קע"ו ע"א] גובה מן היורשין שלא תנעל דלת בפני לוין. ואר"ת דהוי כמו איכא דאמרי ויש הרבה בתלמוד. [ור"ח] פי' שם דהכא קאמר מלוה הכתובה בתורה כגון קרבן דאיירי ביה לעיל דלא שייך נעילת דלת. ורב אלפס פי' [שם] דה"ק שלא תנעול דלת כלומר אוקמוה אדאורייתא שלא רצו לתקן שלא תגבה מן היורשין משום נעילת דלת, ומיירי דליכא למיחש שמא פרעו שהיו עדים שהודה עד שמת כך פר"ח וכן יש בירושלמי ומילתא דפשיטא הוא דטענינן ליתמי כל מה דמצי אבוהון למטען ואם היה קיים שמא היה אומר פרעתי, א"נ מיירי דשמתיה ומת בשמתיה כדאי' פ' מי שמת [שם קע"ד ע"א] ובפ' שום היתומים [ערכין כ"ב ע"א].
<h2>דף מט:</h2>
[קידושין כ"ט ע"ב] ואזיל כהן וטריף הנך משעבדי. תימא יאמר הלוקח מקום הנחתי לך לגבות ממנו מהנך בני חרי, ואפי' לא היו לו באותה שעה ואחרי כן קנה, יכול לומר יש לך מקום לגבות ממנו. גיליון, ועוד הלוקח שלקח באחריות יחזור ויגבה מן הכהן הנך חמש בני חרי ע"כ. וי"ל דמיירי דהנך חמש משעבדי מנכסי האב, וחמש בני חרי מנכסי עצמו, דחוב האב על נכסיו, ולא על נכסי עצמו. והלשון משמע כן דקאמר שזה מצותו על אביו. וי"מ דחמש בני חרי במטלטלי איירי, דהשתא לא מצי למימר הנחתי לך מקום, ולא מצי נמי הדר עלייהו.
[קידושין י"א ע"ב] חמשה סלעים של בן. אשם בכסף שקלים לא איצטרך למתני דכתיב בהדיא [ויקרא ה'] בשקל הקדש, וערכין נמי כתיב [שם כ"ז] וכל ערכך יהיה בשקל הקדש.
<h2>דף נ:</h2>
[קידושין י"א ע"ב] מה כלים שנים אף כסף שנים. פ"ה ה"ג ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב שיהו שוין שתי כסף ולאפוקי ממ"ד התם [שבועות מ' ע"ב] טענו שני מחטין חייב. וקשה דהך דרשה דמה כסף דבר חשוב שמואל הוא דאית ליה בפ' הדיינין [שם ל"ט ע"ב] דרב ס"ל כסף כי אתא לכפירה הוא דאתא ושמואל גופיה אית ליה יצאו כלים למה שהן שיתחייב עליהן בכל שהן והגיה שם בקונטרס אף כל דבר חשוב ול"ג אף כלים, ואין צריך להגיה דלאו לאפוקי מחטין אתא דמחט חשוב הוא דיש עליו חשיבות כלי ואתא לאפוקי מוריקא כדאי' פ' הזהב [ב"מ מ"ז ע"א] במנא דכשר לאפוקי מוריקא, ומה שפ"ה כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמי אדינר כדלקמן [י"ב ע"א], ל"ד. דבשלמא לקמן דמסיק כסף קצוב וסתם כסף שאין קצוב פרוטה שייך לומר כיון דאפיקתיה מפרוטה וכו' אבל השתא דסבירא לן דסתם כסף מעה מה שייך לומר כיון דאפיקתיה מפרוטה כיון דאין סתם [כסף] פרוטה בשום מקום אלא מעה, ועוד אמאי אוקמי אדינר ה"ל לאוקמיה אמעה שהיא מטבע הפחות שבצורי, ועוד כי היכי גבי קדושין אמרי' כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמינן אדינר, גבי טענה נמי נימא כיון דאפיקתיה משתי פרוטות אוקמי אב' דנרין, ועיקר כמו שפי' בקונטרס בשם רבותיו דדינר הוי מטבע הפחותה שבצורי, ואע"ג דכתיב [שמות ל'] עשרים גרה ומתרגמינן עשרין מעין, לא שהיה מעה בימי משה אלא שקל אחר שהיה בימיו היה כמו מעה שהיתה בימי אונקלס, ופריך הרי טענה דקתני שתי כסף שהן מעות ולא דינרי מדקתני ושתי ולא שני, ומשני התם דומיא דכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ומה כלים דבר חשוב אף כסף ומעה נמי דבר חשוב הוא, והשתא אתי דבר חשוב לגרוע דסגי במעה אבל למאי דמסיק כסף קצוב אתי דבר חשוב לאוסופי דבעיא מעה ולא סגי בפרוטה, ומה שהקשה בקונטרס כיון דכסף האמור בתורה דינר היכי אתיא הקישא ומפקא ליה הא כי אתיא הקישא לאשמעי' מה כלים שנים אף כסף, ול"ק מידי דאין היקש למחצה, ועוד הקשה מה כלים דבר חשוב וכי מחט ד"ח הא אמרי' [שבועות מ' ע"ב] יצאו כלים למה שהן, והא נמי ל"ק דנהי דמחט אין שוה פרוטה מ"מ יש בו חשיבות גדול שראוי לעשות בו מלאכה גדולה וחשובה תדע דהא ע"כ לרב דלא מייתר ליה כסף דלכפירה אתא מנליה דבעי ד"ח אלא דכולה מכלים דריש, והא דדריש התם מה כסף ד"ח היינו דאי לא כסף לא הוה ידעי ד"ח מכלים דהוה מוקמי במוריקא, אבל השתא דאפיקתיה ממוריקא ומוקמי ליה לכל הפחות במחט (היינו) א"כ בעי חשיבות גדול כמו מחט דהיינו מעה. [וריצב"א נראה לו פ"ה דמיטב הפחות שבכלים מעה... כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים מה ת"ל הרי כבר נאמר...].
[קידושין ב' ע"א] בדינר ובשוה דינר. בעדויות [פ"ד מ"ז] תני לה מקולי ב"ש. ואע"ג דבקבלה מאחר הוו ב"ש לחומרא, בקדושי' קמייתיה אתשיל תנא.
[קידושין ב' ע"א] בפרוטה ובשוה פרוטה. לא הוה צריך למתני אלא בשוה פרוטה כדתנן פ' הזהב [ב"מ מ"ה ע"א] גבי ה' פרוטות האשה מתקדשת בשוה פרוטה, אלא דמעיקרא מפר' מה הוא כסף ובתר הכי קאמר דשוה כסף ככסף. וא"ת זה מנ"ל דהא גבי עבד עברי אצטריך קרא בגמרא [ט"ז ע"א] ישיב גאולתו לרבות שוה כסף ככסף. וי"ל דגלי לן בעבד עברי מיניה ילפי' בכל דוכתא. והא דאיצטריך ישיב לרבות שוה כסף ככסף גבי נזקין בפ"ק דב"ק [ז' ע"א], משום דהתם כתי' מיטב וס"ד דכסף דוקא. ומשום הכי איצטריך קרא בעבד עברי ולא יליף מנזקין דה"א אם בא לקנות (עצמו) [עבד] בקרקע לבעי מיטב. ובפ"ק דשבועות [ד' ע"ב] דדריש כלל ופרט וכלל בפדיון הבן, לא איצטריך לשוה כסף אלא למעוטי עבד וקרקעות ושטרות. [גליון. ורבינו יצחק ב"ר אברהם הקשה מירושלמי [ה"ב] דגרסינן אהא דאמרי' לקמן [ח' ע"א] בכסף הוא נקנה ואין נקנה בתבואה ולא [בכלים], בכל אתר את עבד שוה כסף ככסף, והכא לית את עבד שוה כסף ככסף. שניא היא דכתיב כסף כסף, אלמא דכסף דהתם כסף דוקא קאמר [ול"א] שוה כסף ככסף, אלא יש לפרש... אלא בכל מקום מסברא ש"כ ככסף, ובנזקין איצטריך ישיב משום דכתיב מיטב, וגבי עבד דכתיב כסף כסף למכתב קרא מהאי טעמא דהוי דוקא].
[קידושין י"א ע"ב] התוקע לחבירו נותן לו סלע. תימא דבפ' החובל [ב"ק צ' ע"א] מסיק אדר' יוסי הגלילי דפליג בסיפא דקאמר מנה דהיינו מנה צורי, ובפ' אע"פ [כתובות ס"ד ע"א] תנן כלים של חמשים זוז ומסיק בגמרא חמשים זוזי פשיטי ולא מייתי מדרב אסי, וכתובה שהיא מאתים זוז צורי אפי' למאן דאמר דרבנן וכן כתובת אלמנה דלכ"ע דרבנן הויא מנה צורי, וי"ל דלא מיירי אלא בסלעים דומיא דכסף קצוב שאין כתוב בתורה אלא שקלים.
<h2>דף נא:</h2>
[קידושין ו' ע"ב] בכולהו קני. וא"ת הא דאמרי' פ' יש בכור [בכורות נ"א ע"ב] ר' חנינא הוה רגיל דהוה שקיל ומהדר חזייה לההוא גברא דאזיל ואתי א"ל לא גמרת ויהבת ולא יהא אלא מתנה ע"מ להחזיר. וי"ל דר' חנינא לא רצה לזכות אלא במתנה גמורה שלא להיות ככהן המסייע בבית הגרנות.
<h2>דף נד.</h2>
[קידושין ל"ט ע"א] עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן. היינו דוקא להתחייב משום כלאי הכרם, אבל בכלאי זרעים מיחייב בב' מיני', אפי' לר' יאשיה. והשתא כולה שמעתא דמשמע דכלאי זרעים דאורייתא, אתיא כהלכתא אפי' לר' יאשיה, דקאמר שדך למעוטי זרעים שבחו"ל, ואביי ורב יוסף דבסמוך דקאמרי כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה, בחו"ל לא גזרו ביה רבנן. גליון. ומ"ה נמי גבי ההוא דזרע חיטי ושערי לא קאמר קי"ל כר' יאשיה, משום דבכלאי זרעים לא פליג, אלא היינו טעמא כיון דבארץ לא אסירי בהנאה בחו"ל לא גזרו ע"כ. וכן משמע בירושלמי פ"ח דכלאים [ה"א], דפריך לר' יאשיה כתי' שדך לאיזה דבר נאמר כרמך, כלומר בלא חרצן מיחייב בחטה ושעורה, ומשני בהתראה [שאם] התרו בו משום שדך לוקה. משום כרמך לוקה, כלומר דאי איכא כרם בהדי כלאים לוקה תרתי. והיינו טעמא דמחייב בכלאי זרעים בב' מינין, ולכלאי הכרם בעינן שלשה מינין, דמשמע ליה כרמך לא תזרע כלאים, כלומר כלאים בהדי כרמך, אבל לא משמע ליה כלאים בהדי שדך, דהיינו חטה וחרצן או שעורה וחרצן בהדי שדך. דלא הוי כלאים בחטה וחרצן, כיון דחרצן אינו מין זרעים, ואין נקרא כלאים עמהם.
<h2>דף נה:</h2>
[קידושין ע"א ע"ב] עד היכן היא בבל. פ"ה שבבל ממוצעת בין פרת לחדקל, פרת מן המערב, חדקל מן המזרח, ומושכין מדרום לצפון, ופרת יורד מא"י לבבל, כדאמרי' [שבת ס"ה ע"ב] מטרא רבא במערבא סהדא רבא פרת, וסופו של פרת שופך בחדקל. ולהכי לא בעי לתחת בפרת עד היכא, לפי שנופל בחדקל, ובבל מושכת עוד למטה הימנו עד אפמייא תתייתא. וקצת תימה דלא מפרש להאי גיסא דפרת לכל צד מערב אלא בירם. ור"ת פי' בספר הישר [סימן קנ"ח] דשני הנהרות מושכים ממזרח למערב, וחדקל בצפון בבל, ופרת מן הדרום בצפון א"י, ואינו מנהרות א"י כדאמרי' [ב"ב פ"ד ע"ב] כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, זו א"י שיושבת על שבע ימים ועל ד' נהרות, ירדן ירמוך קרמיון ופוגה, אבל פרת לא חשיב, והוא סוף גבול צפוני, ונקרא נהר הגדול לפי שסמוך לא"י דעבדא דמלכא כמלכא [שבועות מ"ז ע"ב], וגשמי א"י יורדים בו, ולדרומו של פרת א"י ועיסה לבבל לבד מבירם, ולכך לא פי' אלא חדקל וחוצה לו, והיינו דקאמר מאי דעתך משום בירם כלומר יודע אתה שהיא א"י, אלא שאינך תופס בירם עיסה, שאתה שואל להאי גיסא דפרת, מייחסי דפומבדיתא מבירם נסבי ואינה בא"י, והא דלא בעי לתחת בפרת, לפי שלא היו ישראל דרין שם. [וכן י"ל לפ"ה שלא היו ישראל דרין להאי גיסא דפרת אלא בבירם. גיליון].
<h2>דף נח:</h2>
[קידושין מ"א ע"ב] שכן ישנה במחשבה. ואע"ג דתרימו גם אתם בתרומת מעשר כתיב, ובס"פ כל הגט [גיטין ל"א ע"א] משמע דרבנן פליגי עליה דאבא אלעזר בן גימל דאמר תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה. ה"מ לעניין אומד דקסברי רבנן מעשר מן המעשר כתיב דהיינו מדה, אבל לעניין מחשבה מודו דונחשב לכם בתרומת מעשר כתיב.
<h2>דף ס.</h2>
[קידושין נ"א ע"א] שאני מעשר דאיתיה בטעות. כשטעה וקרא לאחד עשר עשירי מועיל קריאת השם שלו לחול עליו קדושה, וכן פ"ה פ' מי שהוציאוהו [ערובין נ' ע"א] לא כמו שפי' כאן דאעשירי קאי, אם טעה מלקרוא העשירי בשמו הוי מעשר, דהא מעשירי לא פריך מידי.
<h2>דף ס:</h2>
[קידושין נ"א ע"א] עשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה. וא"ת ודילמא התם לאו משום קריאת שם [בב"א], אלא משום דהוי ספק איזה קדם, דאי אפשר לצמצם. ובלא קריאת שם אמרי' בפ' בתרא דבכורות [נ"ט ע"א] עשירי מאליו קדוש. וי"ל דא"כ הל"ל עשירי וחולין מעורבים זה בזה, כדקאמר התם [ס' ע"ב] גבי יצאו שנים בתשיעי וקראו תשיעי, אבל עשירי ואחד עשר משמע דשניהם קדושי' כדתנן התם [ס' ע"א] אחד עשר קרב שלמים.
<h2>דף סא.</h2>
[קידושין מ"א ע"א] תורם בבינונית אחד מחמשים. ירושלמי דמסכת תרומות [פ"ד ה"ג] יליף מקרא דכתיב ביחזקאל [מ"ה] זאת התרומה אשר תרימו שישית האיפה מחומר החיטין, וששיתם האיפה מחומר השעורים, אמר שמואל תן ששית על וששיתם נמצא תורם אחד מארבעים, שישית האיפה הוא חצי סאה דאיפה ג' סאים, וששיתם היינו ב' ששיות הרי סאה וחצי מחומר חיטים, ומחומר שעורים דהיינו ס' סאין, דחומר היינו כור שהוא ל' סאין, וזהו אחד מארבעים לעין יפה, ושישית האיפה מחומר החיטין דהיינו חצי סאה משלשים הוא עין רעה אחד משישים. ובינונית אחד מחמשים, מפרש התם מדכתיב [במדבר ל"א] וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמישים כל מה שאתה אחוז ממקום אחר הרי הוא כזה אחד מנ', וכלה מלתא אסמכתא, דשמואל גופיה קאמר [להלן נ"ח ע"ב] חטה אחת פוטרת את הכרי.
[קידושין מ"א ע"ב] פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה. משמע בכל עניין אפי' הקפיד בעה"ב. ולא דמי לכלך אצל יפות דר"פ אלו מציאות [ב"מ כ"ב ע"א] ולא נמצאו יפות מהן [דאין תרומתן תרומה]. דהתם סתם בני אדם תורמים מן הבינוניות, אבל הכא שיש דעות חלוקות עין יפה ועין רעה ובינוניות וא"ל צא ותרום ולא פי' לו מה דעתו, מצי א"ל בהכי אמדתיך כדמפ' פ' אלמנה נזונת [כתובות ק' ע"א] וההיא דכלך אצל יפות דמי' לשליח שתרם אחד מל'.
